|
רפואה פנימית- ד"ר יוסף דיין, מומחה לרפואה פנימית
אורתופדיה - ד"ר איתן טובי, רופא אורתופד
בריאות הנפש - ד"ר יעל שלזינגר
רפואה סינית - פוריה אורן
רפואה פנימית
סיפור מקרה – סוכרת
א.ד בן 52, נשוי ואב לשני ילדים, עובד בבנק במשרה בכירה, ללא היסטוריה של מחלות רקע רפואיות, לא עבר ניתוחים, מעולם לא היה מאושפז, חי חיים שקטים ומסודרים.
שמונה שנים לפני ביקורו במרפאה הופיעה אצלו סוכרת. א' היה מוכן נפשית לעובדה שיש סיכוי גדול מאוד שהוא יפתח סוכרת מאחר וקיימת היסטוריה משפחתית של סכרת במשפחתו, אולם למרות זאת, הוא מעולם לא נקט צעדים מונעים ,ואף הגיע למרפאתנו במשקל הקרוב ל- 174 ק"ג (גובהו 1.72 מטר) כאשר הוא למעשה לא מבצע שום פעילות גופנית מכל סוג שהוא.
אותה סוכרת שהופיעה כשמונה שנים לפני כן, הולכת ומתדרדרת במהירות, כאשר בשלבים הראשונים טופל במשך כארבע -חמש שנים בסוגים שונים של כדורים והגיע למינון מרבי של גלוקופאז', מינון מרבי של גלובן, ומזה כשלוש שנים מטופל בשילוב של גלוקופאז' ואינסולין כאשר הוא מקבל זריקה אחת של אינסולין לאנטוס בלילה במנה של שלושים יחידות.
בנוסף לכך, א.ד. מקבל שלוש זריקות של אינסולין לפני כל ארוחה (בוקר, צהריים וערב) כאשר מנת האינסולין שהוא נוטל נעה בין 10 ל-20 יחידות בהתאם לרמות הסוכר לפני הארוחה. א' כאמור מטופל בגלוקופאז' ולמרות זאת הסוכרת איננה מאוזנת, כאשר ההמוגלובין a1c הוא קרוב לעשר. למעשה, הסיבה המרכזית שבגללה פנה למרפאה הייתה העובדה שמזה כשנה החל להופיע מעין תחושת נימול באזור שתי כפות הרגליים (רגל ימין יותר מאשר רגל שמאל) וירידה הדרגתית בתחושה בכפות הרגליים, מעין תחושה של הליכה על צמר גפן. הנימול הולך וגובר בהדרגה והגיע למצב של כאב, שורף וצורב, מה שמקשה עליו את שנת הלילה. הוא פנה כמובן לקופ"ח וטופל בתרופות מסוגים שונים, כולל התרופות החדשות כמו הליריקה וללא כל הטבה במצבו.
הסיבה המרכזית שבגינה פנה במהירות למרפאה היא שמזה כשלושה שבועות הופיע ברגלו פצע קטן בבוהן רגל ימין. הפצע מפריש, עם ריח רע ולמעשה איננו מתרפא. הוא פנה לקופ"ח, שם קיבל הפניה למרפאת כלי דם ונאמר לו שעליו לעבור צנתור. בנוסף, נמסר לו שבמידה והפצע לא יתרפא קיים סיכוי לקטיעה. א' הגיע למרפאה במצב מיואש, עם סוכרת גבוהה ונימול שהולך וגובר בכפות הרגליים, וכאמור פצע שאינו מגליד בבוהן רגל ימין.
הטיפול שניתן לו במרפאה כלל בשלב ראשון שינוי מוחלט של כל הרגלי החיים. במסגרת השינויים א' נאלץ לאכול רק שלוש ארוחות מסודרות ביום, פחות או יותר בשעות קבועות, בישיבה, וללמוד ללעוס היטב, לשתות הרבה נוזלים- בעיקר מים ותוצרי מים – ולהימנע משתייה בזמן האוכל. בנוסף, התחייב למרות הפצע, הכאבים ותחושת הנימול להשקיע כארבעים-חמישים דקות ביום (לא בהכרח ברצף) בהליכה. גם הרכב התזונה שלו השתנה – והוא החל בדיאטה שמכילה בעיקר חלבונים וירקות ירוקים ודלה בפחמימות. זה היה הטיפול הראשוני והבסיסי שניתן לו.
במקביל הוחל טיפול מקומי בכפות הרגליים. הטיפול כלל שקיות אוזון חיצוניות שאותן הוא ביצע שלוש פעמים בשבוע במרפאה. בהתחלה, קיבל זריקות אוזון ודם לתוך השריר, ובהמשך עבר לטיפול אינפוזיות בשילוב עם מינרלים וזאת כדי לשפר את התפקוד העצבי.
הטיפול ב-א' נמשך כשישה חודשים. במהלך תקופה זו הוא איבד ממשקלו למעלה מעשרים ק"ג, רמת הסוכרת הלכה והתייצבה, ולמעשה אחרי שישה חודשי טיפול, הוא היה ללא אינסולין, ומטופל רק בכדורים מסוג גלוקופאז'. רמת הסוכר התייצבה בסביבות 130 – 150, הופיע שיפור משמעותי ביותר בתחושת הנימול, בתחושה הפגועה בכפות הרגליים והפצע התאחה לחלוטין. גם בשלב זה הטיפול עוד לא נפסק. הוא המשיך להימצא תחת מעקב לפרק זמן ארוך, לצורך המשך הירידה במשקל, כדי ליצור מצב של מקדם הגנה ולהקטין את הסיכון להופעה חוזרת של הסוכרת.
סיפור מקרה – דלקת ממושכת וכרונית בפרוסטטה
י', גבר צעיר בן 32, נשוי מזה שלוש שנים ללא ילדים, עובד הייטק. כשבע שנים לפני בואו למרפאה החל לסבול מתחושות לא נעימות באזור האגן התחתון עם הקרנה לאזור שק האשכים ופי הטבעת, תכיפות בהשתנה שהיא איננה קבועה (כלומר יש ימים שהוא חייב לקום להשתין כל שישים עד תשעים דקות, יש ימים שהוא יכול להתאפק יותר). כמו כן, דיווח י' על דחיפות שתן שאינה קבועה – שמובילה במקרים רבים לחוסר יכולת להתאפק ולבריחת שתן. במקרים רבים, אמנם לא באופן קבוע, י' קם משנתו בין ארבע לחמש פעמים עם הרגשה של צריבה. הוא ואשתו מנסים מזה כשנתיים להיכנס להריון ללא תוצאות, ובברור שנעשה נאמר לו שאיכות הזרע שלו ירודה.
כבר בתחילת הופעת הסימפטומים הטורדניים פנה לאורולוג, עבר בירורים שכללו בדיקות דם, שהצביעו על רמת psa גבוהה- תקינה. אולטרא סאונד של הפרוסטטה (גם דרך הבטן וגם דרך פי הטבעת) הדגים אפשרות של דלקת כרונית בפרוסטטה. בוצעו לו מספר פעמים מסאז'ים רקטליים, עם מיצוי של נוזל פרוסטטה שנשלח לתרבית. בכמה מקרים התגלתה צמיחה של חיידקים, ולאור ממצא זה קיבל במשך חודשים ארוכים סוגים שונים של אנטיביוטיקה, טיפולים שהביאו להקלה זמנית (שבוע- שבועיים בלבד) כאשר כל התופעות נשנו וחזרו.
נציין שכל התמונה הקלינית מתגברת בהדרגה במהלך השבע שנים האחרונות. י' ביקר אצל קרוב לעשרים רופאים אורולוגים ברחבי הארץ, עבר אינסוף בדיקות וטיפולים שונים (בעיקר טיפולים אנטיביוטיים ומסאז'ים רקטליים), ולמעשה נאמר לו שהוא סובל ממחלה ארורה שאיננה מסכנת את חייו (אבל מוציאה את נשמתו) שנקראת Chronic Non-Bacterial Prostatitis, כלומר דלקת כרונית בפרוסטטה שאינה ממקור חיידקי, אלא כימית, ויראלית או פטרייתית.
י' הגיע למרכז ד"ר דיין לאחר שקרא עליו באתר אינטרנט, שוחח עם ד"ר דיין, תושאל ונפתח לו תיק רפואי מסודר. לאחר מכן, נקבעה לו פגישה עם האורולוג, כאשר לפגישה התבקש להביא את כל החומר הרפואי שהצטבר אצלו במהלך השבע שנים האחרונות.
לאחר בדיקה ראשונית, האבחנה התבררה כנכונה והתבצעה בדיקת זרימת שתן שאישרה שתפקוד שלפוחית השתן הוא תקין. הוצע לו טיפול משולב שכולל בין אחד לשלושה טיפולים בחימום של הפרוסטטה באמצעות גלי מיקרו, אינפוזיות של אוזון בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע לפרק זמן של בין חודש לשלושה חודשים בנלווה לטיפול אינפוזיות מינרלים, סלניום, אבץ ומגנזיום וכן טיפול מזרן אלקטרומגנטי.
י' החל לבצע את הטיפולים, ואחר שעבר את טיפול החימום הראשון, החל להגיע בצורה מסודרת למרפאה ע"מ לקבל את אינפוזיות האוזון והמינרלים תוך שילוב עם טיפול במזרן אלקטרומגנטי. כבר לאחר שני טיפולים של אוזון הופיע שיפור קל אך משמעותי בהרגשתו, חלק גדול מאוד מהסימפטומים נעלם, אך למרות זאת כחודשיים לאחר טיפול החימום הראשון, בוצע טיפול חימום שני, כאשר הוא ממשיך על בסיס קבוע לבצע טיפולי אוזון ואינפוזיות של מינרלים.
בהדרגה החלה ירידה בתדירות הטיפולים באוזון ובאינפוזיות. י' קיבל את הטיפולים אחת לשבועיים, ובהמשך אחת לשלושה ולארבעה שבועות.
חמישה חודשים מיום הטיפול הראשון, בוצעה בדיקת זרע ונצפה שיפור ניכר מאוד באיכות הזרע. בעקבות השיפור נאמר לו שהוא יכול להתחיל לנסות להיכנס להיריון, ואמנם בביוץ הראשון של אשתו התפתח היריון. עברה כשנה מאז שהחל את המעקב והטיפול והתמונה הקלינית של כאבים, אי נוחות, הפרעות בהשתנה השתפרה ב-65-80%, תלוי ביום.
אורתופדיה
סיפור מקרה - הסתיידויות בכתפיים
מ.ד. בן 56 נשוי+3 , עובד כמחסנאי בחברת רכב גדולה מזה כ 31 שנה, ללא היסטוריה של מחלות רקע או אשפוזים, אינו נוטל תרופות באופן קבוע, ומעולם לא עבר ניתוחים.
כל שנה מאז גיל 40 עובר אחת לשנה בדיקות דם ובדיקה גופנית בקופ"ח, ואחת לחמש שנים בדיקות סקר בחברת הביטוח שלו. ידו הדומיננטית הינה השמאלית.
בשנתיים האחרונות סבל מכאבי בכתף שמאל עם הגבלה תפקודית שהתבטאה בהרמת יד שמאל עד גובה הכתף בכבד, קשיים בגילוח וצחצוח שיניים , ולכן עבר להשתמש ביד ימין, וקשיים להגיע לישבנו בשירותים.
בירור אורתופדי שערך בקופ"ח העלה ממצאים של הסתיידויות בכתף שמאל, האחראים לתהליך הדלקתי ולכאבים וההגבלה התפקודית. טופל בכדורים, פיזיותרפיה שהקלו במעט על כאביו אך ללא שום שינוי בטווחי תנועת הכתף.
בחודשים האחרונים אף התעורר משינה בשל כאביו, והיה עייף במשך שעות היום.
נשלח ע"י אורתופד הקופה לביצוע סונר כתפיים, ושם הודגמו מספר הסתיידויות גדולות על פני גיד הסופרא-ספינטוס בשתי הכתפיים, וללא קרעים בגידים.
נוכח התגברות כאביו, קיבל 2 זריקות של סטרואידים לכתף שמאל. לאחר הזריקה הראשונה חלה הטבה בכאבים למשך 3 שבועות, ואז קיבל זריקה שנייה שלא שיפרה את כאביו.
לאחר כל זריקה לא נצפתה שום הטבה בטווחי התנועה, ועקב כך נאלץ לקצץ בשעות עבודתו לאחר שגם הממונה עליו שם לב שהוא "מזייף" בעבודה.
מ' פנה למרפאתנו לאחר ששמע מחברים שאולי טיפול בגלי הלם יכול לעזור לו.
בתשאול הראשוני שנעשה לו, מתברר שלשני הוריו יש סוכרת מזה שנים, ואמו אף סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס. בדיקות מעבדה שהביא איתו היו בנות שנתיים ימים, אך כבר אז התגלו רמות נמוכות של הורמונים בבלוטת התריס, ולדבריו הרופא משפחה ביקש לחזור על הבדיקות כעבור 6 חדשים, דבר שהוא לא עשה שכן היה טרוד בכאבי הכתף שלו. הוא קיבל ממני מכתב לרופא המטפל שלו ובו בקשתי לביצוע חוזר של תפקודי בלוטת התריס. כשחזר עם התשובות התברר שאכן סובל מתת-פעילות בלוטת התריס והחל לקבל טיפול תרופתי באלטרוקסין.
ל 30% מהסובלים מהסתיידויות בכתפיים יש גם סוכרת או תת-פעילות של בלוטת התריס.
מבחינת טיפול אורתופדי, קיבל 4 טיפולי גלי הלם , וכבר לאחר הטיפול השני הרגיש הקלה בכאביו, כשבמקביל החל לבצע תרגילים לשיפור טווחי התנועה אותם קיבל מידי. לאחר 4 טיפולים, טווח התנועה היה כמעט מלא, וכאביו ירדו ביותר מ50% .
לאחר קבלת הטיפול, חזר לעבודה מלאה במחסן עם תפקוד מלא וגם בלילה כאביו נעלמו ולא העירו אותו יותר.
צילום ביקורת שערך לאחר 7 חדשים הראה העלמות מוחלטת של ההסתיידות בכתף שמאל המטופלת, בעוד בכתף ימין נשארה הסתיידות אך לא היו כאבים או הגבלה תפקודית.
סיפור מקרה - דרבן העקב
ש.מ. בן 37 בריא בד"כ, מתכנת מחשבים בחברה ידועה, מבלה כ- 6 שעות שבועיות במכון הכושר. עיקר פעילותו מתמקדת בריצה על הליכון למשך כ- 45 דקות, ולאחר מכן עבודה עם מכשירים לחיזוק שרירים.
בששת החודשים האחרונים טרם בואו למרפאתי, החל לסבול מכאבים בעקב ימין בצעד ראשון בבוקר. הכאבים היו מסוג דוקר וגרמו לו לצליעה בצעדים הראשונים בירידה מהמיטה לשירותים, ולאחר מכן חלפו. בחודש השלישי התגברו כאביו והופיעו גם בזמן קימה מישיבה ממושכת לעמידה.
ש' פנה לאורתופד בקופ"ח שאבחן דלקת בעקב לאחר שבוצע צילום רנטגן שם אובחן דורבן בעצם העקב.
קיבל טיפול תרופתי למשך 10 ימים, מרשם למדרסים והפניה לפיזיותרפיה והמלצות להימנע מפעילות של ריצה והליכה בחדש הכושר, ואם אין הטבה הוא מוזמן בעוד כ- 2 חדשים להזרקה מקומית של סטרואידים.
הטיפול התרופתי אותו נטל עזר לו לתקופה של כשבועיים ימים, מדרסים הוא לא עשה, ותור לפיזיותרפיה נקבע לו למועד של חודש ימים.
ש.מ. הגיע למרפאתי כחצי שנה לאחר תחילת הכאבים, עם החמרה במצבו שהתבטאה בצליעה ברגל ימין בכל מעבר מישיבה להליכה, עליה של כ 5 ק"ג במשקל הגוף, ורצון עז לשוב לפעילות בחדר הכושר.
ממצאי הבדיקה האורתופדית הראו כפות רגליים שטוחות מאוד עם מנח וולגוס של שני העקבים, רגישות ניכרת בצד הכפי בכף רגל ימין תחת עצם העקב, ופסיה פלנטרית מעובה ורגישה לכל אורכה. ממני הוא קיבל הסבר על חשיבות המדרסים לכפות הרגליים נוכח העיוות הקיים בהם, והותחל טיפול בגלי הלם לריסוק דורבן העקב.
שי קיבל ממני המלצה לחזור לפעילות הדרגתית בחדר כושר, כאשר הפעילות האירובית הומרה מהליכון למכשיר אליפטיקל, אופניים\ ספינינג, ולסירוגין שחייה בבריכה, וללא שום שינוי בעבודה במשקולות.
לטיפול השני התייצב עם מדרסים מותאמים לפי מידת גבס, והחל להרגיש שיפור בכאבים לאחר הטיפול השלישי ולכן החלטתי להחזירו לפעילות (הדרגתית ועם מדרסים, כמובן) על ההליכון.
לאחר 5 טיפולים בגלי הלם, הצליעה בצעד הראשון בבוקר נעלמה, ש.מ. חווה ירידה של מעל 50% בכאביו, וחזר לפעילות אינטנסיבית בחדר הכושר. כאביו פחתו בצורה ניכרת ואושרו חזר אליו . הוריד את המשקל העודף תוך 3 חדשים.
היום, 8 חדשים לאחר תום הטיפולים הוא משתתף קבוע בטריאתלונים הנערכים ברחבי הארץ.
סיפור מקרה - אי-חיבור של שברים
י.ש בת 36 , נשואה + 3 ילדים עובדת כמזכירה בחברת תרופות. ברקע הרפואי שלה ידועה כסובלת מאי-ספיקת כליות מתקדמת מזה כ 12 שנה, עברה כבר השתלת כליה אחת שתפקדה למשך מספר שנים בלבד, וכיום יש דחייה של השתל ומועמדת להשתלה נוספת של הכליה. עד הניתוח מטופלת בדיאליזה 3 פעמים השבוע.
10 חדשים טרם הגעתה למרפאתי הייתה בטיול משפחתי בצפון ונפלה מאופניים עם חבלה בכתף שמאל. אובחן שבר של עצם הקלביקולה השמאלית עם בליטה גדולה של העצם תחת העור. טופלה בחדר המיון בי"ח זיו עם מתלה ליד שמאל עם המלצה לפנות לטיפול ניתוחי במקום מגוריה. למחרת פנתה למרפאה אורתופדית בבי"ח באזור המרכז שם הומלץ על טיפול ניתוחי לקיבוע השבר. י.ש. עברה את הניתוח לאחר הכנה מתאימה והשבר קובע בעזרת פלטה עם ברגים. ביקורת לאחר מספר שבועות הראתה שחרור של הפלטה עם התרופפות של הברגים. הוחלט על טיפול ניתוחי נוסף אותו עברה כחודשיים לאחר הראשון, ובניתוח זה הוצא המקבע הפנימי, נלקח שתל עצם האגן והשבר שוב קובע בעזרת פלטה וברגים. הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה וצורך שיקום הכתף, ונשארה במעקב המרפאה האורתופדית של בית-החולים.
למרפאתי הגיעה לאחר 6 חדשים מהניתוח השני בשל תלונות של כאבים ותנועה פתולוגית באזור השבר, לאחר שצילומים הראו שאין עדיין סימני חיבור, ולדברי המנתח "יתכן שגם לא יהיו נוכח הזמן שעבר מהניתוח, ולנוכח הרקע הרפואי שלה כחולת דיאליזה".
מעיון בצילומי הרנטגן אכן לא היה חיבור באזור השבר, עם פער של מעל 0.5 ס"מ בין החלקי העצם. המקבע הפנימי ישב טוב על העצם ולא היו סימני התרופפות. מבחינה קלינית, המקום היה מעט רגיש, הייתה הגבלה בטווחי התנועה ובעיקר התקשתה בתנועות מעל לגובה הראש ובסגירת חזייה מאחור.
הסברתי לה שטיפולי גלי הלם יכולים לעזור להאצת החיבור בשבר ושצריך זמן על מנת לראות התוצאות בצילומי הרנטגן. לאחר הטיפול השלישי מסרה כי לא חשה כאבים במקום השבר, ואכן טווחי תנועת הכתף היו בשיפור. י' טופלה ב 5 מפגשים טיפוליים אחת לשלושה שבועות. צילומי ביקורת שנעשו לאחר 4 חדשים הראו התחלה של קאלוס באזור השבר, וצילומים לאחר 7 חדשים מתום הטיפולים הדגימו שבר מחובר במלואו.
היום היא רוכבת על אופניים עם ילדיה הקטנים בפארק הירקון, טווחי תנועת הכתף מלאים, ונחסך ממנה ניתוח נוסף.
בריאות הנפש
תאור מקרה - פרפקציוניזם
צ' בשנות ה-20 המוקדמות שלה, הצעירה מבין שלושה אחים, בחורה נאה מאוד ולבושה בלבוש אופנתי. בפגישה הראשונה סיפרה צ' על ילדות שהיתה "בסך הכל בסדר". להוריה עסק משגשג המאפשר לה ולשני אחיה הגדולים לחיות ללא דאגות חומריות. בילדותה היו הוריה עסוקים במשך רוב שעות היום בהקמת העסק ועל-כן נהגה לחזור הביתה כבר מכיתה א' לבד. אחיה שמרו עליה במשך היום והוריה חזרו הביתה בשעות הערב. היא זוכרת את עצמה כילדה ביישנית מאוד, כמתבוננת בילדים אחרים בקינאה ובתחושה שבטחונם העצמי גבוה יותר. כשהוריה הגיעו, בדרך-כלל בשעות הערב, צ' מספרת שהיתה עסוקה ב"לקנות אותם". היא נהגה להצחיק אותם בדרכים שונות, להתרברב על הצלחות ובאופן כללי להרשים אותם בכל צורה אפשרית, כך גם בסופי שבוע.
צ' סיפרה שבבית שררה אוירה מאוד פתוחה שבה מותר להגיד הכל, גם אם זה לא נעים לאוזן. תחילה הגנה על גישה זו מהיבט אידאולוגי של בית דמוקרטי עם תקשורת פתוחה. עם זאת, הסכימה להודות שלא היה איזון בין פרגון ובקורת ושהבקורת שספגה עוררה בה חרדה וערערה את שלוותה ובטחונה העצמי. אם לא התלבשה יפה, לא הלכה מספיק זקוף או לא ניצחה בתחרות, חיצי הביקורת היו נשלחים לעברה, על כך שלא השתדלה מספיק ושהיא מסוגלת ליותר. "הלכתי על ביצים כדי שחלילה לא אספוג עוד בקורת. אם לא קיבלתי 100 במבחן פשוט לא דיברתי עליו בבית".
צ' הגיעה לטיפול בשל קושי במציאת כיוון מקצועי. באותו זמן למדה תקשורת וניהול אולם לא מצאה את התחום מעניין. בשנה האחרונה החליפה 4 מקומות עבודה. בהמשך הטיפול תארה את שעובר עליה בכל מקום עבודה חדש. היא מתחילה את התפקיד החדש כשהיא מלאה בהתלהבות ומוטיבציה. אולם מהר מאוד התלהבות זו דועכת. צ' מבקרת עצמה על כל החלטה ויוזמה שתוצאותיהן אינן עומדות בסטנדרטים הגבוהים שהיא מציבה לעצמה. מאחר וסטדרטים אלו כל כך נוקשים ובלתי מתפשרים, האכזבה ותחושת הכשלון הם בלתי נמנעים.
כמו כל פרפקציוניסט, צ' אינה זקוקה לבוס קפדן או לקולגות תחרותיים על מנת להשקיע את רובה ככולה בעבודתה. היא נושאת עמה את הבוס הכי קפדן ובלתי מתפשר, הפרפקציוניזם, בעולמה הפנימי והוא אינו נותן לה מנוח. צ' הסכימה שהיא עוזבת מקומות עבודה משום שאינה עומדת בנטל, פיזית ונפשית.
הבעיה האמיתית עם פרפקציוניזם היא שרק אלו שמאוד קרובים לפרפקציוניסט ערים לסבל הנגרם לו/ה. אחרים, לעומת זאת, מעודדים נטיה זו כי כלפי חוץ הפרפקציוניסט משדר שליטה, סדר, הצלחה, אחריות ועוד איכויות המזכות אותו בהערכה וכבוד ועונות על מה שנחשב ראוי. עבור הפרפקציוניסט, לעומת זאת, הסבל הוא אמיתי והוא מחלחל לתחומי חיים רבים.
על שום מה סבל? חשוב להפריד בין שאיפה למצויינות לבין שאיפה לשלמות. השואפים למצויינות מרגישים תחושת סיפוק עם הגיעם להישגים והם יודעים לטפוח לעצמם על השכם. התחושה החיובית לאחר הצלחה כלשהיא מעודדת אותם להמשיך ולהגיע לעוד הצלחות. הפרפקציוניסטים, לעומת זאת, לעולם נותרים עם תחושת תסכול, חוסר סיפוק ולחץ מתמיד. הם אף פעם לא מרוצים מהישגיהם. צ' גדלה בתחושה שרק הצלחות והישגים מזכים אותה בתשומת לב והערכה מצד הוריה ואחיה. ללא הצלחות היא חשה שאינה מעוררת עניין, שאינה קיימת. כפי שאופייני לפרפקציוניסטים, צ' עבדה בשיטת ה"הכל או לא כלום". "אני תמיד מרגישה שהייתי יכולה להגיע לביצוע טוב יותר ואם זה לא הכי טוב שאני יכולה אז זה לא שווה". מאחר ו"הכל" משמעותו ביצוע מושלם (אשר אינו אפשרי) צ' נותרה מתוסכלת ובטחונה העצמי נפגע.
הטיפול בפרפקציוניזם אינו פשוט. לצ' אומנם היתה מוטיבציה גבוהה והכרה בכך שיש בעיה שפוגעת בה, אולם על אף הישגיה המרשימים עד כה (ממוצע ציונים גבוה ביותר, זכיות בתחרויות שחיה ועוד) היא לא היתה פנויה לשמוע שום הערה חיובית על כך. הצעתי לצ' ליצור מקורות הנאה בחייה. רגעים של חסד בהם תעשה משהו נטול מטרה, משהו שאינו ניתן למדידה. ההצלחה במשימה זו תהיה בעצם ההנאה. צ' בחרה בהתנדבות. משהו שרצתה לעשות ודחתה מפאת הלחץ בעבודה ובלימודים. במקביל חזרתי והערתי על הנוקשות שבה היא מעריכה את עצמה.
צ' החלה להתנדב כסייעת בצהרון וחשה שעבודה עם ילדים נעימה לה. התקשורת עם ילדים יותר טבעית ובלתי אמצעית. לדבריה "הם שקופים, ללא פוזות. איתם זה ברור אם הם מרוצים, אוהבים, שונאים. מה שהם מרגישים, את זה הם נותנים לך. לא צריך לנחש". צ' התמידה בהתנדבות ולקראת סוף הטיפול ראייתה של צ' את עצמה היתה סלחנית וגמישה יותר.
רפואה סינית
טיפול בדיקור: למה אצלך זה עובד???!!!
באחד מהטיפולים שעשיתי שאלה אותי המטופלת "פוריה, למה רק אצלך זה עובד? למה כל מה שעשיתי עד היום לא עזר לי בכלל?"
המטופלת, יש לציין, הגיעה אלי לקליניקה בבנימינה עם כאבי גב תחתון. היא עברה ניתוח לפני כמה שנים ומאז סבלה מכאבים עזים, אותם ניסתה לפתור באמצעות טיפולי פיזיותרפיה, ומשאלה לא עזרו, פנתה במשך כחצי שנה למרפאים אלטרנטיביים שונים. הפנייה אלי לעזרה, יש לציין, לא הייתה מתוך איזו תקווה לרפואה שלמה, אלא להרפיה קלה מכאביה שהדירו שינה מעיניה- היא רק רצתה לישון!
בטיפול הראשון שעשיתי לה הייתה הקלה מסוימת. הגוף למוד הכאב פחד לזוז, ולאחר הטיפול השני, ברגע שירדה ממיטת הטיפולים (בזהירות ולאט לאט, כמובן) נפרש חיוך ענק על פניה. "אני לא מאמינה", אמרה והתהלכה בחדר בגב זקוף ובצעדים בוטחים הלוך וחזור. "אני לא מאמינה", המשיכה למלמל, ובעיניים שלה ראיתי שהיא באמת לא מאמינה להקלה שהיא חווה עכשיו, והיא רק מחכה לכאב שיחזור.
הטיפול ב"אנרגיית חיים" מתייחס למטופל כמכלול ויוצא מנקודת הנחה- שכל אדם מגיע עם מטען חיים, רגשי וגם גנטי שונה לחלוטין. לכן, הטיפול ב"אנרגיית חיים" מורכב משני רבדים.
הרובד הראשון הוא איזון בסיסי. כולנו זקוקים לאיזון הגוף והנפש. בחיי היומיום אנו משלבים עבודה, משפחה, לחצים ומאוויים שונים וכל אחד מאיתנו היה שמח "לרכוש" אבקת קסמים שתאפשר התמודדות עם שלל הלחצים המופעלים עלינו ותהפוך אותנו לשמחים, לשלווים והכי חשוב לבריאים. הרובד השני מותאם לדיווח של המטופל. הטיפול, כמו כל טיפול אחר, הוא תהליך ולצערנו לא ניתן לרכוש את אותה אבקת קסמים. יש, כמובן, טיפולים שמורגשת הקלה מיידית, אך יש צורך להמשיך, לתמוך ולאזן את הגוף כדי להביאו למצב בריא. הטיפול ב"אנרגיית חיים" ובדיקור סיני בא כשהשלמה למקום שחסר, כתוספת או כשינוי לטיפול הקונבנציונלי והטיפול התרופתי, וכן בא כאורח חיים משמר.
אחד המטופלים שלי, למשל, הוא אדם שסובל מאסטמה קשה מאז הילדות, שנאלץ להשתמש במשאף כמה פעמים ביום, בייחוד בעונות מעבר ובתקופות של לחץ בעבודה. התלות רבת השנים במשאף והסבל הכרוך בכך, הוביל אותו לחיפוש דרך חיים אלטרנטיבית, לדרך שבה יצליח לנשום ללא אביזרי עזר. הטיפול המתמשך ב"אנרגיית חיים" עושה את שלו, השימוש במשאף ירד כמעט לאפס- כיום הוא מצליח לעבור תקופות קשות עם נשימה טבעית, אך חשוב לציין שמטופל זה מקפיד לשמר הישגים אליהם הגענו יחדיו, על ידי טיפול תקופתי משמר- דיקור ואיזונים.
גם דיווח רגיל ובנאלי, לכאורה, כמו כאבי ראש תכופים, יכול להיות סימן למשהו שונה לחלוטין. בגישה הטיפולית הסינית, למצב הרגשי של המטופל יש מקום חשוב מאוד בטיפול. הרגשות שלנו- שמחה, כעס, עצב, פחד וכדו' יכולים ליצור זרימה או חסימה אנרגטית שעלולים להביא לכאב, חולשה ועייפות. לכל רגש יש איבר מיצג לדוגמא: טחול- פחד, כבד- כעס, עצב ושמחה- לב. הטיפול המתאים נקבע, על פי הידע שצברתי במהלך 20 שנות לימודים והשתלמויות בתחום הטיפולים האלטרנטיביים השונים כוללים דיקור סיני, מוקסה, כוסות רוח וכן טיפולים נוספים.
מטופלת אחרת הגיעה אלי עם סימפטומים מורכבים. היא סבלה ממצב רוח דיכאוני, גלי חום עוצמתיים שתקפו אותה הן ביום והן בלילה, שינה שהופרעה בפתאומיות וללא סיבה על ידי דפיקות לב חזקות עד חשש ממשי להתקף לב וכן טמפרטורת גוף שהשתנתה במהירות וללא סיבה וכאבים במפרקים שונים. אף על פי שמדובר בתהליך ארוך, גלי החום הפכו למאוד מינוריים אצלה, איכות השינה עלתה וכתוצאה מכך גם מצב הרוח השתפר.
"אנרגיית חיים" והטיפול הסיני, יכולים לשפר את איכות החיים של כל אחד. גם אם נדמה לכם ש"אין מה לעשות" או "ככה אני" או שניסיתם את פתרונותיה של הרפואה המערבית וזו לא הועילה לכם. פשוט פרגנו לעצמכם, תרימו טלפון ותקבעו מפגש היכרות.
|
מבזקים
|
|
|
|
|
