תסמונת המעי הרגיז הינה תופעה כרונית שכיחה שאומדנה המוערך נע בין 10%-20% מקרב אוכלוסיית העולם המערבי. לתסמונת מעי רגיז תסמינים המתבטאים לרוב בכאבי בטן ושינויים בתכיפות היציאות ומרקמן. לעיתים תבוא התסמונת לידי ביטוי בשלשולים או עצירות לסירוגין, בתחושה של נפיחות ומלאות בבטן, גזים והתכווצויות, וכן בטעם רע בפה, צרבות ובחילות.
התסמינים, תדירותם ועוצמתם עשויים להשתנות מאדם לאדם, החל מסימפטומים קלים בלבד ועד לתסמינים קשים העלולים להפריע למהלך החיים היומיומיים התקינים של החולה. הסטטיסטיקות מראות כי נשים סובלות מהתופעה פי שניים או יותר מאשר גברים, ומלווה ברמת כאב ואי־נוחות גבוהות יותר. כמו כן מראים הנתונים הסטטיסטיים שבתסמונת מעי רגיז תסמינים עשויים להתחיל ולהופיע בשלהי גיל ההתבגרות או בתחילת העשור השני.
הסיבות המרכזיות להופעת תסמונת המעי הרגיז
תסמונת מעי רגיז תסמינים עלולה להיגרם ממגוון סיבות רחב, כאשר בקרב מרבית מן המקרים יישנו גורם מרכזי אחד המהווה כמעין זרז להתפתחותה של התסמונת, בעוד שבמקרים אחרים עלולים להופיע מספר גורמים בו זמנית.
ניתן למנות מספר גורמים מרכזיים העשויים להוביל לתופעה כגון נטייה גנטית ורגישויות מטבוליות שונות, ביניהן רגישות לגלוטן או ללקטוז, וכן זיהום במערכת העיכול הנובע מצריכת מזון בלתי טרי או מקולקל.
גורמים נוספים העלולים להשפיע הם מתח וחרדה, דיכאון, עצבנות ולחץ. הדבר נעוץ, כפי הנראה, בקשר ההדוק שבין מערכת העצבים המרכזית לבין מערכות העצבים בגוף, לרבות זו הממוקמת במעיים. מצבים של סטרס ורגישות נפשית מתבטאים, בין היתר, ברגישות עודפת והתכווצויות של המעיים המובילים להופעת התסמינים.
דרכי האבחון והטיפול בתסמונת המעי הרגיז
במצבים בהם מופיעים התסמינים מעל לשלושה חודשים רצופים מסווגת התסמונת ככרונית, כשאופן הטיפול נקבע על ידי הרופא בהתאם לממצאי הבדיקות המקיפות, מצבו של החולה וחומרת המחלה.
אבחון התסמונת נעשה על פי מגוון בדיקות כגון בדיקות דם, בדיקות צואה, בדיקות לתפקודה של בלוטת התריס ואבחונים נוספים לצורך איתור רגישויות מטבוליות שונות. חשוב להדגיש שאבחנת התסמונת נעשית בדרך השלילה, ורק כאשר כל הבדיקות והממצאים בנוגע למחלות אחרות בעלות תסמינים דומים הינם שליליים, ואין אף בדיקה המאשרת האבחנה אזי מסווגת הבעיה כתסמונת המעי הרגיז.
במצבים בהם מעידים הממצאים על תסמונת מעי רגיז בדרגה קלה, מורכב הטיפול מתפריט מאוזן שנבנה על ידי יועץ תזונה וכולל ארוחות מסודרות. כמו כן, מומלץ לשלב פעילות גופנית יחד עם פעילויות נוספות להפגת המתחים, ובמידת הצורך גם טיפול פסיכולוגי.
במידה והפעולות הללו אינן מובילות לשינוי במצב, או במקרים של תסמינים קשים יינתן לחולה טיפול תרופתי המותאם אל תסמיני המחלה כמו תרופות נוגדות שלשול, טיפול בסיבים תזונתיים או תרופות המעודדות שלשול כנגד עצירות, טיפול תרופתי להפחתת חרדה ודיכאון וכדומה.
