אצבע הדק (Trigger Finger)

הגדרת המושג אצבע הדק

הבעיה הנקראת באנגלית  "Trigger finger" הינה תופעה של נעילת האצבע במצב המדמה לחיצה על ההדק. מדובר באחת מהתחלואות הנפוצות ביותר בתחום הכירורגיה של כף היד, והיא נגרמת בעקבות הפרעה במעבר של הגיד בתעלה.

בכל אצבע ישנם שני גידים, למעט  האגודל המתאפיין בגיד אחד מכופף וארוך. הגידים ממוקמים בתעלה הקשורה אל עצמות האצבע בכמה מקומות והם נעים בעת כיפוף האצבעות. הצרות התעלה שבה עובר הגיד או התעבותו של הגיד עשויים להוביל לכך שהגיד מחליק בקושי בתעלה, ובמידה שהוא "נתקע", ננעלת האצבע לרוב ביישור. המצב עשוי להיות קבוע או זמני ובדרגה משתנה של כאב.

תסמיני אצבע הדק 

תסמיני התופעה של אצבע הדק כוללים נפיחות, נוקשות וכאב במהלך כיפוף האצבע וקשיים במהלך הניסיון ליישרה. כמו כן, יישנה רגישות במגע באזור שמעל התעלה של האצבע, ובשלבים המתקדמים עלולה האצבע להינעל בעת הכיפוף כשהנעילה מלווה בנקישה פתאומית המכונה ""triggering. התופעה שכיחה בעיקר בשעות ההשכמה הראשונות של הבוקר, אך עם הזמן חלה בדרך כלל ההחמרה והיא עלולה להפוך לקבועה ולהופיע בכל שעה משעות היום.

9503
4417.jpg

הגורמים לתופעה

הגורמים לתופעת אצבע הדק אינם תמיד ידועים, אך היא עלולה להיגרם בעקבות מחלות פרקים או ממאמץ יתר של כף היד ותנועות של האצבעות באופן חוזר ונשנה. יחד עם זאת נמצא שהתופעה נפוצה יותר בקרב נשים, ותדירותה גבוהה יותר בגילאי 40-60. בנוסף, נמצא כי אנשים בעלי בעיות רפואיות מסוימות כגון דלקת מפרקים שגרונית או סוכרת נמצאים בקבוצת הסיכון ללקות באצבע הדק.

תהליך האבחון

האבחנה נערכת באמצעות ראיון רפואי ובדיקה גופנית. אצל מרבית מהמטופלים קיימת היסטוריה של נקישות, נוקשות וכאב במהלך כיפוף האצבע ללא רקע חבלתי. לעתים יישנה גבשושית מכאיבה מעל מהלך הגידים בכף היד. אבחון אצבע הדק אינה דורשת אלקטרומיוגרפיה, אולטרסאונד או צילומי רנטגן.

השיטות הקונבנציונליות לטיפול באצבע הדק

תופעת אצבע הדק לרוב איננה חולפת מאליה, והטיפול הקונבנציונלי המקובל כולל בדרך כלל פיזיותרפיה, סדים, ריפוי בעיסוק, תרופות נוגדות דלקת המשככות גם כאבים. במקרים החמורים יותר עשוי הטיפול לכלול הזרקה של סטרואידים שעשויה לסייע במחצית מהמקרים, על אף העובדה שלעתים עולה הצורך במספר הזרקות לצורך הטיפול בתופעה.

יחד עם זאת, לעתים קרובות ההזרקה מסייעת לפרק זמן מוגבל בלבד והתופעה שבה ומתפרצת, בעוד שהזרקה של סטרואידים אפשרית למספר פעמים מוגבל, היות והיא עלולה לגרום לניוון הרקמה החיבורית. במצבים הללו ממליצים מרבית הרופאים על התערבות ניתוחית. הניתוח מיושם בדרך כלל בהרדמה מקומית, והוא מורכב מחתך בעור לצורך חשיפת הטבעת וחיתוכה על מנת לאפשר לגידים חלל רחב יותר, ולמנוע ובכך את החיכוך.

נגישות

לתאום פגישה

מוזמנים לשלוח לנו הודעה