סיפור מקרה - סוכרת

אותה סוכרת שהופיעה כשמונה שנים לפני כן, הולכת ומתדרדרת במהירות, כאשר בשלבים הראשונים טופל במשך כארבע -חמש שנים בסוגים שונים של כדורים והגיע למינון מרבי של גלוקופאז', מינון מרבי של גלובן, ומזה כשלוש שנים מטופל בשילוב של גלוקופאז' ואינסולין כאשר הוא מקבל זריקה אחת של אינסולין לאנטוס בלילה במנה של שלושים יחידות.

בנוסף לכך, א.ד. מקבל שלוש זריקות של אינסולין לפני כל ארוחה (בוקר, צהריים וערב) כאשר מנת האינסולין שהוא נוטל נעה בין 10 ל-20 יחידות בהתאם לרמות הסוכר לפני הארוחה. א' כאמור מטופל בגלוקופאז' ולמרות זאת הסוכרת איננה מאוזנת, כאשר ההמוגלובין a1c הוא קרוב לעשר. למעשה, הסיבה המרכזית שבגללה פנה למרפאה הייתה העובדה שמזה כשנה החל להופיע מעין תחושת נימול באזור שתי כפות הרגליים (רגל ימין יותר מאשר רגל שמאל) וירידה הדרגתית בתחושה בכפות הרגליים, מעין תחושה של הליכה על צמר גפן. הנימול הולך וגובר בהדרגה והגיע למצב של כאב, שורף וצורב, מה שמקשה עליו את שנת הלילה. הוא פנה כמובן לקופ"ח וטופל בתרופות מסוגים שונים, כולל התרופות החדשות כמו הליריקה וללא כל הטבה במצבו.

הסיבה המרכזית שבגינה פנה במהירות למרפאה היא שמזה כשלושה שבועות הופיע ברגלו פצע קטן בבוהן רגל ימין. הפצע מפריש, עם ריח רע ולמעשה איננו מתרפא. הוא פנה לקופ"ח, שם קיבל הפניה למרפאת כלי דם ונאמר לו שעליו לעבור צנתור. בנוסף, נמסר לו שבמידה והפצע לא יתרפא קיים סיכוי לקטיעה. א' הגיע למרפאה במצב מיואש, עם סוכרת גבוהה ונימול שהולך וגובר בכפות הרגליים, וכאמור פצע שאינו מגליד בבוהן רגל ימין.

הטיפול שניתן לו במרפאה כלל בשלב ראשון שינוי מוחלט של כל הרגלי החיים. במסגרת השינויים א' נאלץ  לאכול רק שלוש ארוחות מסודרות ביום, פחות או יותר בשעות קבועות, בישיבה, וללמוד ללעוס היטב, לשתות הרבה נוזלים- בעיקר מים ותוצרי מים – ולהימנע משתייה בזמן האוכל. בנוסף, התחייב למרות הפצע, הכאבים ותחושת הנימול להשקיע כארבעים-חמישים דקות ביום (לא בהכרח ברצף) בהליכה. גם הרכב התזונה שלו השתנה – והוא החל בדיאטה שמכילה בעיקר חלבונים וירקות ירוקים ודלה בפחמימות. זה היה הטיפול הראשוני והבסיסי שניתן לו.

במקביל הוחל טיפול מקומי בכפות הרגליים. הטיפול כלל שקיות אוזון חיצוניות שאותן הוא ביצע שלוש פעמים בשבוע במרפאה. בהתחלה, קיבל זריקות אוזון ודם לתוך השריר, ובהמשך עבר לטיפול אינפוזיות בשילוב עם מינרלים וזאת כדי לשפר את התפקוד העצבי.

הטיפול ב-א' נמשך כשישה חודשים. במהלך תקופה זו הוא איבד ממשקלו למעלה מעשרים ק"ג, רמת הסוכרת הלכה והתייצבה, ולמעשה אחרי שישה חודשי טיפול, הוא היה ללא אינסולין, ומטופל רק בכדורים מסוג גלוקופאז'. רמת הסוכר התייצבה בסביבות 130 – 150, הופיע שיפור משמעותי ביותר בתחושת הנימול, בתחושה הפגועה בכפות הרגליים והפצע התאחה לחלוטין. גם בשלב זה הטיפול עוד לא נפסק. הוא המשיך להימצא תחת מעקב לפרק זמן ארוך, לצורך המשך הירידה במשקל, כדי ליצור מצב של מקדם הגנה ולהקטין את הסיכון להופעה חוזרת של הסוכרת.