סיבוכי סוכרת

הסיבה לסיבוכים המיקרו-וסקולריים של סוכרת לא הייתה ידוע בוודאות עד סוף המאה ה-20 והיו תיאוריות שונות שניסו להסביר אותן. חוקרים אחדים טענו שהסיבוכים נובעים מהיפר-גליקמיה (רמות גלוקוז גבוהות בדם) ואילו אחרים טענו שמדובר בסיבוכי סוכרת שאינם תלויים במצב הגלוקוז בדם. ייתכן והתיאור המוחשי ביותר של המצב של חולי סוכרת בתקופה ההיא הגיע מפיו של ר"ד לורנס, חוקר סוכרת מוביל בזמנו, וחולה סוכרת בעצמו: "הניסיון לשמור על רמות סוכר מאוזנות באופן קבוע נשמע נהדר בתיאוריה, אך בפועל מורכב מאוד ליישום והחיים של חולי סוכרת הופכים קשים ללא תועל ממשית."

מחקר בן עשרות שנים שהתקיים בארה"ב במימון ממשלתי בסוף המאה הקודמת, הוכיח שתיאוריית הגלוקוז הייתה נכונה. כמו כן הוכח, שהתערבות טיפולית, המביאה את החולים לרמות סוכר קרובות ככל האפשר לאלו אצל אנשים ללא סוכרת, מפחיתה מאוד את הסיכון להתפתחות סיבוכי סוכרת מיקרו-וסקולריים. המסקנה היא ששמירת רמות מאוזנות של סוכר בדם היא קו ההגנה הראשון כנגד סיבוכי סוכרת.

בפני אילו סיבוכים ניצבים חולי סוכרת?

רטינופתיה סוכרתית

סוכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים בגוף והעיניים לא יוצאות מן הכלל במקרה הזה. החלק בעין שהוא הניזוק העיקרי של סיבוכי סוכרת הוא הרשתית – אותו חלק שקולט את התמונה שבחוץ ומעביר אותה הלאה אל המוח. הנזק לכלי הדם ברשתית גורם להם לדמם ולדלוף וכך יוצר סתימות של כלי הדם העדינים. כתוצאה מכך נפגעת הראייה. מצב זה נקרא רטינופתיה סוכרתית (DR), כלומר פגיעה ברשתית העין בשל סוכרת.

ככל שהמחלה ממושכת יותר והסוכר לא מאוזן – גובר הסיכון לנזק לעיניים. בתחילה קשה לזהות את הנזקים, כיוון שאין הפרעה בראייה ורק רופא עיניים יכול לאבחן את הבעיה בשלביה הראשונים.

ככל שהסוכרת נמשכת זמן רב יותר, ואיזון הסוכר פחות מבוקר, גדל הסיכון לנזקים בעיניים. בהתחלה בדרך כלל לא הפרעה בראייה, ורק בבדיקה שגרתית אצל רופא עיניים ניתן יהיה לאבחן את הפגיעה בעין ולטפל בה בזמן כדי למנוע הדרדרות בראייה.

את הנזקים בעין אפשר לאבחן בבדיקת עיניים ייעודית ואילו באיברי הגוף האחרים קשה יותר לזהות את נזקי הסוכרת. לכן בדיקה תקופתית אצל רופא העיניים היא קריטית להערכת התפתחות סיבוכי סוכרת: הבדיקה מאפשרת לראות את כלי דם הקטנים שבקרקעית העין ולאתר את הנזקים שנגרמו. תמונת כלי הדם שבעין משקפת גם את הנזק לעין וגם את מצב כלי הדם בכלל איברי הגוף, כיוון שהיא מאפשרת להעריך הערכה נכונה יותר של איזון הסוכר בדם ויכולת השליטה במחלה.

סיבוכים בכליות

אי ספיקת כליות, דיאליזה והשתלת כליות הן סיבוכים נפוצים של סוכרת. למעשה היא סוכרת היא הגורם מספר 1 לכל אלה.

הפגיעה בכליות גם היא תוצאה של נזקים הנגרמים לכלי הדם הקטנים. הכליות אחראיות, בין יתר הדברים, על סינון הדם בגוף ועל הפרשת הפסולת הנוצרת בגוף, דרך השתן. פגיעה בכלי הדם הקטנים בכליות משבשת התהליכים של סינון הדם והפרשת השתן המתקיימים בכליות.

השלב הראשוני של השפעת סוכרת על הכליות מתבטאת, ברוב המקרים, בהפרשת חלבון בשתן בכמויות גבוהות מהרגיל. ככל שיש יותר חלבון – כך גדולה יותר הפגיעה בכליות.

בדומה לסיבוכי סוכרת אחרים, גם הפגיעה בכליות היא איטית והדרגתית. על פי רוב, מחלות כליה כתוצאה מסוכרת, מתגלות כעשר שנים לאחר התפרצות הסוכרת. כדי לזהות את הנזק כשהוא בתחילתו וכדי למנוע הדרדרות – מומלץ לבצע בדיקת אלבומין, בדיקת דם המזהה חלבון בשתן, לפחות אחת לשנה.

נוירופתיה סוכרתית

סוכרת פוגעת גם בעצבים התחושתיים – בעיקר ברגליים ובידיים. פגיעה זו יכולה להתבטא בדרכים שונות: כאבים, תחושת שריפה, תחושת חום או קור וגם בחוסר תחושה במקומות הפגועים.

הירידה בתחושה פוגעת ביכולת להרגיש את שלמות העור או פגיעה בו, למשל אין תחושה של קוץ שננעץ או של קילוף של עור יבש. חוסר תחושה זו יכולה להוביל לפצעים כרוניים שאינם מתרפאים ולעיתים נפגעים גם מנגנוני הריפוי עצמם. שילוב של שתי בעיות אלו עלולות לגרום לפצעים כרוניים עמוקים. פצעים, שאינם מתרפאים ונשארים פתוחים עלולים להזדהם ולעיתים יש צורך לכרות אזורים נגועים, בעיקר ברגליים. סיבוכי סוכרת מסוג זה הם הסיבה העיקרית לכריתת רגליים בעולם המערבי.

כמו סיבוכי הסוכרת האחרים – גם כאן איזון קפדני של רמות הסוכר יכולים להפחית את הסיכון לנוירופתיה סוכרתית. כמו כן, חשוב לעקוב אחר התחושה בכפות הרגליים, להקפיד על ניקיון ועל בדיקה עצמית יום יומית של כפות הרגליים, כמו גם על בדיקה תקופתית במרפאה. כל אלו יכולים לעזור לאבחון מוקדם ולהקלה בסבל.